החלטה בתיק ת"א 5739-04-10

בפני בקשת התובע לתיקון כתב התביעה, למתן פטור מהגשת חוות דעת ומינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, תגובת הנתבעות ונימוקי התנגדותן ותשובת התובע.

במסגרת תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה, טען התובע, כי ועדה רפואית של המל"ל העריכה כי לתובע נגרמה נכות אורטופדית. בבקשה, טען התובע כי ביום 26.2.2012 התאשפז בעקבות מצב פסיכוטי חריף ושיפוט פגום, באשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי. בד בבד הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה ובתחום הנפשי. לטענת התובע, מפאת חיסרון כיס של התובע  ולאור סיכויי התובענה וכן לאור הראיות ביחס לנזקי הגוף מבוקש להשית את מימון המומחים על הנתבעות.

מנגד, טענו הנתבעות כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וכי למעט סיכום האשפוז לא צורפו מסמכים נוספים המעידים על מצבו הנפשי של התובע. לטענת הנתבעות, בסיכום האשפוז צוין כי קיימת פגיעה ברגלו של התובע אשר גרמה לנזק בדימוי עצמי, והפסקת עבודה. לפיכך קיים קושי לקשור בין הפגיעה בתאונה הנדונה לבין המצב הנפשי. הנתבעות טענו כי אין כל קשר בין מצבו הנפשי של התובע לבין הפגיעה בתאונה דנא וכי מצבו הנפשי נובע  מתאונת עבודה אחרת.

הנתבעות הוסיפו כי האסמכתאות שצורפו להוכחת המצב הכלכלי אינן מעודכנות לשנת 2012 ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה על הסף.

בנוסף, טענו הנתבעות כי התאונה מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים תשל"ה-1975, וביקשו כי תחילה תידון שאלת החבות.

ההנחה הינה כי אין לחסום את דרכו של בעל דין בשערי בית המשפט, אלא במקרים חריגים. מאידך, יש לאזן מטרה ורצון זה, אל מול ההבנה שיש להגביל את תקופת ה"חשיפה" של כל אחד מבעלי הדין לתביעות, בין היתר מתוך מטרה ליצור וודאות מסחרית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת שאין מקום לחסום את דרכו של התובע מתיקון כתב הטענות בדרך של הוספת הטענה לנזקי גוף בתחום הנפשי.

ההלכה הפסוקה קובעת כי יותר תיקון של כתב טענות גם בשלבים מתקדמים מאוד של ההליך, לעיתים אף בשלב הערעור. אף במקום שבו אנו מצויים בהליך, כארבע שנים לאחר הגשתו, אין זה סביר לחסום את דרכו של התובע בנסיבות העניין, בוודאי שלא, לאחר שנטען כי הטעם לבקשה לתיקון מקורו בהחמרת מצבו הנפשי.

אין בתיקון כתב התביעה הנדרש בכדי לשנות את הטענות העובדתיות המייחסות לנתבעות אחריות לנזקי התובע ובדבר שאלת החבות אשר תידון בהמשך ההליך.

אכן, ראוי היה שהבקשה לתיקון כתב התביעה תוגש ככל הניתן בהקדם, וככל שיתברר כי לפתחו של התובע רובצת התרשלות באיחור הגשת הבקשה לאור השלב בו הגיע הדיון, אני סבורה כי נקודת האיזון מצויה על דרך של מתן היתר לתיקון כתב התביעה וזאת בכפוף לפסיקת הוצאות שתישקל בתום ההליך.

ההלכה הפסוקה קובעת כי שילוב תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") ותקנה 30(א) לתקנות, מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית (רע"א 10251/02 אפרים כץ חמים וטעים נ. דואני, פד"י נז (1) 797). עם זאת יש לשקול כל מקרה לגופו ולא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לפוטרו מהגשת חוות דעת רפואית.

בבר"ע (מחוזי-ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ. פלונית ניתן ביום 15.8.06, נקבע המבחן המשולש לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה. "המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א."

בענייננו, בכתב התביעה טען התובע לנזקי גוף שאירעו בתאונה שהתרחשה בעבודתו בשטיפת מכוניות, עת הפעיל את המכונה ונפגע משרשרת ההפעלה. כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע קטיעה של הגליל המרוחק באצבע 3. התובע תיאר בתצהיר כי לאחר מספר חודשים פוטר ומצבו הנפשי התדרדר.

אשר למצבו הכלכלי של התובע, בפסיקה נקבע שחסרון כיס לבדו אינו עולה כדי טעם מיוחד.  במסגרת הבקשה המתוקנת לתיקון כתב התביעה, צירף התובע תצהיר ואסמכתאות להוכחת המצב הכלכלי. התובע הצהיר כי מאז שחרורו מבית החולים הפסיכיאטרי מצבו התפקודי התדרדר והוא מקבל תרופות פסיכיאטריות. כן הצהיר כי מאז האשפוז אינו עובד כלל, יוצא מהבית רק בליווי הוריו ובשל שמועות על מצבו הנפשי אינו מצליח למצוא עבודה. התובע הוסיף כי אין באפשרותו לקבל הלוואה לצורך מימון חוות דעת ולא להוריו אשר מטפלים בתשעת אחיו הקטנים. התובע צירף תדפיס עו"ש ממנו עולה כי הכנסתו מסתכמת מקצבה מהמל"ל. כן צירף רשימת תיקים לחייב מהוצאה לפועל  עדכניים לשנת 2011 וכן צו עיקול להבטחת פסק דין המורה על תשלום של 65,517 ש"ח לבנק מרכנתיל דיסקונט.

בנוגע למצבו הרפואי נפשי של התובע, מעיון בסיכום האשפוז שצורף לבקשה, מהעת האחרונה, עולה כי התובע אינו עובד בשל "תאונות במקום העבודה", וכי אשפוזו הכפוי לאחרונה הינו ראשון ונובע מאירוע פסיכוטי שהתפתח לראשונה בחייו. עוד נכתב, כי מאז התאונה בשנת 2009 בה נקטעה אצבעו, התובע סבל מתקופת דיכאון והתכנס בתוך עצמו. אמנם צוין כי התובע עבר תאונת עבודה נוספת, אולם די בתיעוד הרפואי שהוצג כדי להתיר תיקון כתב התביעה, שכן בסיכום לסיכום המחלה נכתב כי "ברקע קיימת טראומה פיזית של שתי חבלות במקום עבודתו, במיוחד לאחר קטימת אצבע ימין אך גם לאחר פגיעה ברגלו שגרמו לנזק בדימוי העצמי, תגובה דיכאונית והפסקת תעסוקה בעקבות זאת." די בכך לבסס ראשית ראיה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף ללא הגשת חוות דעת רפואית מטעמו.

בנוגע לנכות האורטופדית הנטענת, הפסיקה קבעה כי אין אפשרות להגיש את קביעות המל"ל, כתחליף לחוות דעת רפואית, משלא ניתן לחקור את חברי ועדת המל"ל. (רע"א 7474/00 עיריית תל אביב נ. המוסד לביטוח לאומי פ"ד נו (2) 193, רע"א 2750/94 ע. עציוני ובניו בע"מ ואח' נ. מוסא אלי לא פורסם, מיום 7.7.94). עם זאת, בקביעות המל"ל ניתן לראות לכל היותר, ראשית ראיה לכך שהעניין שברפואה מבוסס.

סוף דבר

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיעוד הרפואי שצורף בתצהיר ובכתבי בי הדין  אני מוצאת שקיימת ראשית ראיה למינוי מומחים בתחום האורטופדי והנפשי. בבקשה נטען כי התובע אינו מסוגל לעבוד באופן משמעותי בשל מצבו הנפשי כתוצאה מהפגיעה האורטופדית בתאונת העבודה שהאחריות לה מיוחסת לנתבעות. המסמכים הרפואיים אף שאינם מהווים חוות דעת רפואית, תומכים בכך שלתובע נגרמו נזקים בעקבות האירוע נשוא התביעה המצדיקים מינוי מומחה. גם בקביעות המל"ל ניתן לראות ראשית ראיה לכך שהעניין שברפואה מבוסס.

 אני פוטרת, אפוא, את התובע מהגשת חוות דעת רפואיות מטעמו ומורה על מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה.